ברעיון הגאוני הבא נתקלתי באחד מעמודי האוכל בפייסבוק. זה היה כל כך גאוני שידעתי שאני חייבת להכין את זה! כשניסיתי לחפש את המתכון לא זכרתי ולא הצלחתי למצוא באיזה עמוד זה פורסם (אז אם אתם במקרה יודעים ספרו לי בתגובות) ובכל זאת ידעתי שאני חייבת לנסות לשחזר את זה. אז ישבתי וחשבתי והגעתי לדבר הבא: סוג של טארט...
מכירים את העוגות האלה שנראות כל כך טוב ואז מסתכלים על המתכון ורואים מגילת אסתר של הכנות ויורד כל החשק? אז הבקלאווה הזאת היא בדיוק ההיפך! מכינים אותה ברבע שעה, עם 6 מצרכים בלבד (לא כולל מים) והתוצאה המתקבלת היא סופר מרשימה וזה בכלל מבלי לדבר על הטעם! שכבות של עלי פילו פריכים, מוברשים בחמאה עם מעט קינמון...
כל שנה בתקופה שבין אוקטובר לדצמבר הרשת מתמלאת במתכוני דלעת אמריקאיים. השנה החלטתי שאני חייבת לנסות את אחד המתכונים האלה ולהבין את האובבססיה של האמריקאים לגבי דלעת. ואז נתקלתי בעוגה הזאת באינסטגרם של zoe bakes (שאם אתם לא מכירים אז חובה לעקוב אחריה), והחלטתי שהיא הנבחרת. הבעיה העיקרית בעוגות כאלה היא שהן מכילות מחית/פירה דלעת שלא מאוד נפוץ בארץ. אחרי מחקר קצר...
טארט תמיד נתפס כקינוח מאוד אלגנטי בעיניי אבל ההתעסקות עם בצק פריך תמיד מרתיעה אותי. הבצק נמס, קשה לרדד, כל החמאה יוצאת החוצה - בלאגן גדול. ולכן, איך שהתחיל להתקרר בחוץ - ידעתי שעכשיו זה הזמן המושלם להכין טארט! השיש היה קר, הרידוד הלך חלק, החמאה נטמעה היטב בקיצור הצלחה! אחרי שיצאו לי קלתיות כאלה מוצלחות התחלתי לחשוב...
